<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' ק"ש</h1>
<h2>דף מו.</h2>
לגבל ולתפלה ולנטילת ידים ד' מילין ולא אמרן אלא לפניו אבל לאחריו אפילו מיל אינו חוזר. ומינה מיל הוא דאינו חוזר הא פחות ממיל חוזר.
<h2>דף נו.</h2>
תני רב עוירא ולמדתם שתהא למודה תמה ליתן ריוח בין הדבקים וכו'. וצריך להתיז את הזיין דלמען תזכרו וצריך נמי להתיז [את] הסמך דכי לעולם חסדו והכי איתיה בירושלמי (ברכות פ"ב). וצריך לשהות בין היום על לבבך ובין היום לאהבה.
ולאחר שקורא פסוק ראשון אומר בחשאי ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כדמפורש בפסחים בפרק מקום שנהגו דהאי דמוספינן בקרית שמע ואמרינן ליה משום דאמריה יעקב ודאמרינן ליה בחשאי משום דלא כתביה משה. ומפרש בתלמוד ירושלמי [פ"ד ה"ט] דהאי דלא מפסיקין אנשי יריחו שלא היו נותנין ריוח בין ה' לאחד. [ואני הכותב שמעתי בשם רבי יוסף אבן פלאת שהיו נוהגין באליוסנה שהיו אומרים שמע יחד בקול ובנועם גדול ובמתינות והיו מפסיקין בין כל תיבה ותיבה עד אחד. וזוהי ולא היו כורכין את שמע שמפסיקין בין כל תיבה ותיבה].
<h2>דף קד.</h2>
ואין חותמין באורו של משיח כי אנחנו על המאורות אנו מברכין. ואם הזכיר, לאחר שאומר ונזכה כלנו מהרה לאורו, נימא האי פסוקא ונאמר לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו ברוך אתה ה' יוצר המאורות. ואין אומר אהבה רבה אלא אהבת עולם.
